pauseplay
/
show/hideshow/hide

חזרה

'סופיות הדיון' בבוררות שעל פי חוקי המדינה 

נכתב ע"י: עוה"ד צבי ("ציקי") וולפסון

כפי שהצביע עוה״ד והרב אליהו שוורץ במאמריו, סופיות הדיון בדין תורה מוגבלת עד כדי שכמעט ואינה קיימת.

לעומת זאת, בדין האזרחי לסופיות הדיון מעמד מפתח עקרוני. על אחת כמה וכמה שעה שהמדובר בבוררות.

על פי המחוקק וההלכה המשפטית, לפסק בוררות מעמד עודף על זה של פסק דין - לא לענין אכיפתו שאז צריך הוא לעבור אישור בבית המשפט (ראו: אכיפת פסקי בוררות בערכאות), אלא לענין הליך ״הערעור״. בעוד על פסק דין ניתן לערער בזכות, לא ניתן לערער על פסק בוררות ( ראו: הדרכים לביטול פסק בוררות), אלא, ניתן לבקש את ביטולו בגין עילות מוגבלות, שעיקרן אי תקינות ההליך ולא תוכן הפסק.

המחוקק והפסיקה רואים בבוררות כלי המאפשר הליך דיון מהיר, אשר יפחית את העומס על ביתי המשפט ואשר על כן ועל מנת לעודד את השימוש בו, נתנו כח יתר ״לסופיותו״.

האם ניתן לאמץ עקרונות מדין המדינה לענין בוררות, להליך שעל פי דין תורה מבלי לפגוע בעקרונות/הלכות דין התורה לענין סופיות הדיון?

נדמה לנו, כי נוכח הניצול הקיים לעיתים של בעלי דין את עקרון העדר סופיות הדיון בדין תורה, יש מקום לבחון האם בכפוף לכללים הלכתיים, ניתן לאמץ פרקטית כללים מההליך האזרחי, על מנת לייעל הדיון וכח הפסק שעל פי דין תורה ולעודד הדיון על פי דין תורה.

מאחר ולעיתים ״ממציאים״ בעלי דין ראיה, בעיקר עת הפסידו בהליך, על מנת לפתוח את הפסק בתקווה כי יצליחו לייצר בוררות שלמה ומחודשת ועל למזער תופעת הניצול והשימוש לרעה בהליך, נציע לנקוט בדרך השאולה מהמשפט האזרחי.

אחד העקרונות שעל פי המשפט האזרחי, עת מבקש נתבע למחוק תביעה שהוגשה כנגדו - בשלב שלפני מתן פסק הדין - הוא, אף אם יוכיח התובע את כל הנטען על ידו בראיות, לא יוביל הדבר לזכיה בתיק נוכח העדר עילה משפטית, הרי שניתן למחוק את התביעה בטרם התבררה.

אמנם סעד שכזה הינו נדיר, נוכח הכלל המשפטי לפיו נותנים לכל אדם את יומו בבית המשפט, אך מטרתו הוא ייעול הדיון ומניעת דיונים והוצאות, שעה שברור כי גם אם תוכחנה לעילא ולעילא כל העובדות הנטענות בראיות, ממילא הדבר יוביל לאי קבלת התביעה נוכח העדר עילה משפטית כנגד הנתבע.

בדומה, מוצע לבתי הדין הדנים על פי דין תורה לבחון טרם פתיחת הבוררות פעם נוספת בגין טענה לראיה חדשה, לאחר שכבר ניתן פסק הבוררות, האם המבוקש או הנטען להיות מוכח על ידי אותה ראיה יכול וישנה את פסק הבוררות.

ככל וסבור בית הדין כי היה ויוכח באמצעות הראיה הנטען להוכיח, ממילא לא ישתנה תוצאת פסק הבוררות, אין מקום לפתוח את הבוררות. אולם, אם קיים ולו ספק קל שבקלים כי ככל ויוכח הנטען באמצעות הראיה החדשה יהיה בכך לשנות את פסק הבוררות, יש מקום לפתוח את התיק ולהתיר להביא את הראיה.

המרחיבים לעשות יטענו, כי יש לעשות כן אף אם טרם ניתן הפסק וההליכים טרם נסתיימו, או אם נוצר הרושם כי מטרת אחד הצדדים הוא לנצל ההליך לרעה באמצעות הבאת ראיות שאין בהן בכדי לסייע למתן פסק דין צודק אף אם יוכח הנטען באמצעותן.

נדמה לנו, כי האמור - בכפוף לשימוש זהיר ובמסורה - ייעל ההליכים שעל פי דין תורה ויעודד השימוש בבוררות שעל פי דין תורה.

-------------

ראו גם: סופיות הדיון בהלכה - חלק א'

          סופיות הדיון בהלכה - חלק ב'

------------

 ניתן לקרוא את המאמר כפי שפורסם באתר 'חרדים 10':

http://www.ch10.co.il/news/259696/#.VtWUyfkrLIU