pauseplay
/
show/hideshow/hide

חזרה

מהן הדרכים לביטול תקיפת פסק בוררות במשפט האזרחי?

נכתב ע"י:  עוה"ד צבי (ציקי) וולפסון

״אז דין תורה טוב רק כשמנצחים?! כשמפסידים מגיעים אליי לבית המשפט האזרחי לבטלו?!״

במילים אלו ובכעס רב פתח שופט בית המשפט המחוזי דיון בו ייצגתי את הצד הזוכה בבוררות בבית דין - מלווה לישיבה שלא החזירה את ההלוואה.

לאחר המקלחת שחטף בא כח הצד המבקש לבטל את פסק הבוררות וכן המוציא והמביא מטעם הישיבה שנכח בדיון, נפנינו לדיון הענייני. במקרה זה, פסק הבוררות לא בוטל ואולם הפסק לא בוטל לא נוכח הפסק המהותי - שלטעמי היה נכון - אלא נוכח דרך ההתנהלות בבית הדין שנתן את הפסק.

דרך ההתנהלות של בית הדין/הבוררים במהלך הדיון ושל הצדדים לו, הינה קריטית לאי ביטולו של פסק בוררות ועל כך נרחיב להלן.

ככלל, פסק בוררות כשלעצמו אינו אכיף במשפט האזרחי ועליו לעבור תהליך ולקבל ״הכשר״ על מנת שניתן יהיה לאוכפו. על מנת לאכוף פסק בוררות, על הצד המבקש לאוכפו לפנות ב״בקשה לאישור פסק בוררות״ לבית המשפט המחוזי (ולא נכנס במאמר זה לאיזה בית משפט מחוזי - באיזו עיר עליו לפנות). רק לאחר שבית המשפט המחוזי יאשר את פסק הבוררות, כמוהו כפסק דין של בית המשפט ועתה ניתן לאוכפו במסגרת ההוצאה לפועל.

דא עקא, קיימת גם האפשרות לבטל את פסק הבוררות וזו מוגשת לבית המשפט המחוזי כ״בקשה לביטול פסק בוררות״ ולא כהתנגדות לבקשה לאישור הפסק.

המועד להגשת בקשת הביטול, הינו תוך 45 ימים ממועד המצאת פסק הבורר לצד המבקש את ביטולו.

עם זאת יש לשים לב, כי ככל שהוגשה בקשה לאישור הפסק על ידי אחד הצדדים, רשאי הצד השני להגיש בקשה לביטול הפסק, תוך 15 ימים מיום שהומצאה לו הבקשה לאישור וזאת, כל עוד לא חלף המועד הקבוע בחוק להגשת בקשת הביטול, היינו – 45 ימים ממועד המצאת הפסק לידי אותו צד.

קרי, ככל שהוגשה בקשה לאישור הפסק - אשר לה אין מגבלת זמן והיא יכולה להיות מוגשת בכל עת לאחר מתן פסק הבוררות - לצד שכנגד קצובים 15 ימים להגיש בקשה לביטולו ואולם, המגבלה היא 45 ימים מיום מתן הפסק, שאז לא ניתן עוד להגיש בקשה לביטולו. כך, שצד המבקש לבטל את הפסק, חייב לעשות כן לא יאוחר מ- 45 ימים מיום קבלת הפסק.

אחד ״התרגילים״ על מנת להרוויח מועד חדש, שכן המועד להגשת בקשה לביטול חלף, הוא ניסיון להחיות את הדיון מחדש במיני בקשות שונות ומשונות. ראוי וצריך להקפיד, הן מטעם בית הדין והן להתנגד לכך נחרצות כצד שכנגד, שלא לפתוח את פסק הבוררות לדיון(אלא אם כן סבור בית הדין כי מהותית ראוי לעשות כן)על מנת שלא להקנות מועד חדש לבקשה לבטלו, שעה שזו בעצם כל מטרת המבקש לפותחו על מנת לקנות מועד חדש על מנת לבטלו.

החוק מונה רשימה סגורה של עילות, אשר בהתבסס עליהן ניתן לבקש את ביטול הפסק, לרבות ביטול חלקי, השלמה או השבת הפסק לידי הבורר:

  1. לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
  2. הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
  3. הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
  4. לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
  5. הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו;
  6. הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
  7. הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
  8. הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
  9. תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
  10. קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

ניתן להבחין, כי מרבית העילות – על אף שהינן עוסקות בסוגיות מהותיות, העשויות להפקיע את הלגיטימיות של ההליך מן השורש – מתמקדות בליקויים ופגמים פרוצדורליים- טכניים, בין שקדמו להליך (כגון- אי חתימת הסכם בוררות) ובין שהתבררו במהלך ההליך ו/או לאחריו (כגון- חריגת הבורר מן הסמכויות שהוענקו לו).

נביא מספר דוגמאות בהן נתקלתי במהלך השנים, כעילות נטענות לבקשה לביטול פסק בוררות ואולם לא נסקור את כל המקרים והאפשרויות במסגרת מאמר קצר זה.

כך למשל, אין לקבל חתימה על הסכם/שטר בוררות על ידי ״מיופה כח״ לו אין ייפוי כח אזרחי מלא אלא ״צעטאלע״ עליה שירבט מאן דהוא את הסכמתו, שכן יכול, לא תמיד,ובית המשפט האזרחי לא יראה בכך חתימה כדין על שטר הבוררות.

אשר לעילה כי אין הבורר נתמנה כדין - ראוי לציין, כי צד שלא מחה על כך במהלך הדיון וקיבל את הבורר והתדיין בפניו, לא יוכל לבקש לבטל את פסק הבוררות מטעם זה.

אחת העילות המרכזיות בהם פונים צדדים לבטל פסקי דין של בתי דין, הינה בטענה כי לא ניתנה להם ההזדמנות להביא את כל ראיותיהם. ככלל, על פי דין תורה הרי אין סופיות להבאת הראיות ואף לאחר מתן הפסק, ככל וקיימות ראיות חדשות, ניתן לפותחו. מאידךכבר נאמר:

״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם״

טרחכם- מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין:

אכן, לעיתים ברור כי כל מטרת הבאת הראיות והעדים הנוספים, היא לשם מריחת הדיון או לחילופין, שעה שבית הדין לא יאפשר את הבאת אותה ראיה או עד, הרי שהדבר מהווה הכנה לבקשה לביטולו של פסק הבוררות. יחד עם זאת, ראוי להיות זהירים, להתאפק ולאפשר לקיים את ההליך במלואו, על מנת שלא להקים לצד המפסיד עילה לבטלו.

במאמר מוסגר אומר, כי לבית הדין/הבוררים הסמכות שלא לקבל ראיה או עד שאינם רלוונטיים וראוי שכך יעשה, שעה שברור כי אין כל רבותא באותו העד או הראיה.

לטעמי, המבחן לראיה או עד שאינם רלוונטיים הוא, היה והעד או הראיה יוכיחו את הנטען באופן מוחלט, האם יש בה/ם בכדי להשפיע כהוא זה על ההליך. כלל שהתשובה חיובית, יש לקבלם, אם לאו - יש לדחותם ולא לאפשר הצגתם, תוך נימוק בהחלטה מסודרת.

עוד יש להקפיד, שלא לנהל דיון בלא שהצד שכנגד נמצא. היינו, על שני הצדדים להיות נוכחים ואין לאפשר דיון נפרד עם כל אחד מהם בעת אחרת.

כפועל יוצא, ככל שלא נפל פגם פרוצדוראלי בקיום ההליך והבורר לא חרג ממסגרת הסמכויות הנתונות לו על פי חוק ו/או שהוענקו לו על ידי הצדדים – קיים קושי ממשי לתקוף את פסקו לגוף העניין, זאת אף אם נפלה בו טעות ממשית. זאת, כמובן, להבדיל מפסק דין “רגיל" של בית משפט, עליו ניתן בדרך כלל לערער בפני ערכאת הערעור.

אשר על כן, מומלץ במיוחד להקפיד על ההליכים הפרוצדורליים שבהליך הבוררות בפני בית הדין ולא להיעתר לקיצורי דרך ולעיגול פינות, שכן שעה שיבקש המפסיד לבטל את הפסק, יעמדו אלו לרועץ לצד הזוכה. 

 **ניתן לקרוא את המאמר כפי שפורסם באתר 'חרדים 10':
http://www.ch10.co.il/news/63392/#.VAMYIvmSwmN